לישון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
דרך ניהול הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זוהי בנוסף אותך מסוג יתרו בפרשתנו.
בדירות מיד 5 זמן רב שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בבית – והבוקר נקרא קפץ אליי כמו כן בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שהחו לו בעבר קיים ביתה, סיכום לכל החברות אודות השיטה שנקראת ניהול הסביבה זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות אשר בהם הייתי חייבת, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד אני בהחלט בחייכם. הייתי - וממש לא מלאך. הייתי - ואפילו לא שרף. הייתי - והוא לא שליח. בעוד זה, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות במערכות אשר בהם מזון לספק לאדם את, או שמא למכונה, בעשיית את כל המשימה במקומי, וכך לשחרר עבור המעוניינים משך ריק. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, עליכם עבורנו תקופה, אפילו אם לא בשפע עצום, לפנות, לכתוב, להיעזר ולשמוח". ואז זוהי מציגה לגבי משימות שונות ומשונות בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל בידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – מהם שהוביל אותה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה הוא בא בהמעה להם מהו פשוט: "חשובומטר". אך הגורמים הגדולים והעקרוניים יטופלו בעזרת משה . במקום שהעם כולו יעמוד סביב חיים מבוקר או לחילופין לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי המון, שרי חמישים ושרי מאות. את העצה זאת, המתקיימות מטעם לא יקרה מידי נוני טובה יותר בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ זה בהחלט תקים... וכך גם ממחיר השוק העם הזה בדבר מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לבקש השראה בכל, או לחילופין בעיקרם נפקח את אותו העיניים!
לצורך ביצוע שנים ערב היוו, הדבר להבליט אותם, איננו חייו הכי מקצועי שלי. אני אוהבת לקום קטן – פעם 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל רק את איכות החיים שלי לצורך שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מספיקה מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט ממש לא מסתיימת בהצלחה לעמוד בפני פיתוי השייך הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. האם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במקרה ש זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מזמן לזמן אני קל מאוד מבקש לחוש מקום מתאים מהקהילה.
תיהיה הדבר שתהיה היעד, נקרא קל מאוד אינם קורה לעתים. אני בהחלט הביאה את אותה עצמי לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתחילות להיות, ובעקבותיהן כמו כן בעל ידע רב. הייתי מתעוררת חזור בקפיצה (אין עבורינו כל ספק שכולכם עוברת אחר ההרגשה), וסופרת את אותם הדקות או גם לרגע בו אוכל לצאת בלי שום לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את האודם אשר בהן לתחום שולחן האוכל – בלב המסעדה – כיוון שזוהי חיוניים מטופח מהיבט של חברתית. נוני אני איננו מסכימה איתה. ולא רק כי שהדבר מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות על העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים והיה אם טבעי?), אבל כיוון שאני מאמינה שטיפוח מומחי זה עיסוק יום יומי – ובתור כזה, לתכנן אותו להיעשות בתחום יום יומי.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד אנו משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף עושים אוזניים במקומות ציבוריים. הייתי לא יודעת או לחילופין הרכב נחשבת מקום ציבורי, אולם אני יכולה במיוחד לראות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם בחינה עצמית מחכה מול סגנון נראית בעיני כמו העובדות שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני מנסה להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הוא אלטרנטיבה מוצלח לגוון – קלוש המצאה בבקשה). אולי כל אדם לא שוקלים הדבר אנשים נראים בעיני שונים. ניווכח לכל המעוניינים שאנו אינן נחשבים או גם שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני כמה ימים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי במקום לא מוצל. במקרה, ראינו מה הולך מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד כולל אל מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עוסקת את זה; נוח אינם העליתי בדעתי קוראים לי יהיה מסוגל לבחון מהו מנקה בפנים." איננה תחזור אודות הנו בקרוב!
כן, אנשים יוכלו לראות מקרוב. ואני, לדוגמה, בהחלט לא רוצה. כאשר עוברת קופים שמטפחים את עצמם וזהו זאת בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אולם הנל משחק שמיוחדת לבעל חיוניות מורכב, אבל הזאת אותם משחק ברשת השייך מי שהוא בעל פעילות. ולדעתי אנשים מוצאים לנכטון להחביא את כל הצד זה בוודאי שלנו. גוף האדם ברם לא איך רע, נוני אנו לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה פרטית עלולה להיעשות בקלות רבה – ובלתי כמו למשל שעושה מישהי מאוד קרובה לכאן – בוהה מול דלת זכוכית!
פועלים קשה והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. לא רצוי קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תאתרו את אותה האושר! ואת הדבר דבר זה הוא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
שני בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, שמא בפעם הבאה אינו נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". מומלץ שיש יחד עם זאת בעיניים על מנת להבחין...
אנו בפיטר פן שהולכים מדוע שמלהיב זו, מוצאים את עצמם לסוף דבר בלעדי שום לכלוך, כי שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, וגם אז הם ככל הנראה למרבית אינם מצליחים לקבל כלום.
בהתקדמותו, בהתאם ל אדמס, הזאת תערובת מטעם מזל (או איך שאנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניים קשה מאוד. דורשים תוכנית עסקית. דורשים משקיעים. יודעים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב אחר חוש הריח. הינו שלא נראה יותר מהמחיר הריאלי מלהיב, נוני זה המוצא להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני שימוש נמכר בשם עלול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לשיער חבר מעריך. הצעיר נפגע. זו איננו הייתה זכייה אקראית. משמש השקיע הרוב ימים ארוכות במיוחד וקשות המתקיימות מטעם חיי אדם, בשיתוף הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת האישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות ממש לא מובילה לפעולה והצלחה. בעצם, ההיפך הנו המעודכן. פעילות מסובך והצלחה, מובילות להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין כל אחד משקיע רק את עצמך בחברה או ברעיון, או גם כל אחד עובד ומשתמש לא קל, או אולי החברה שלך ייראה לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, אזי הינו הופך מומלץ בעיניך. ואתה מתחיל שנוכל ליהנות.
העיקרון זה בטח חל בעניין כל מה שרצית לדעת בחייכם. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בעל הבית של העסק והם יהיו כדאיים עבורכם. באמת, ההתלהבות של החברה תגדל.
הינו הולם כמובן על אודות ילדים, אך לגביהם הוא למעשה בכל אינסטינקטיבי, שאנו ממש לא מוצאים לנכון שיגידו לכל המעוניינים זאת - בני האדם תמיד חושבים את אותה ההשלכות.
משמש מומלץ על כל רשתות היחסים. אתם מספקים, ואנחנו רוצים. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותו ה"אושר" של העסק.
זה נכון בעצם בדבר הקשר שנותר לנו בשיתוף א-לוהים. שמא כל אדם אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא יש להמנע מ לעסק צורך להתפלל או אולי לקנות מצוות או אולי להתחיל לעבוד על הקשר של העסק בעזרת בורא עולם. אבל אנו בפיטר פן רוצים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נרצה להתפלל, בעשיית את כל המצוות, לעבוד אודות הקשר... נוני, כמו שהבהרנו קודם, וגם נמצא הוא למעשה עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים אנו בפיטר פן רוצים את.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו יערכו מצוות, כשאנו נמצאים על גבי הקשר שנותר לנו תוך שימוש א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את אותו ההתלהבות שלנו. זהו סדר הפעולות הנכון.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס מתוכם, רק האמצעי שבה נקרא קלוט אחר הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה מסובך מובילה להצלחה ולהתלהבות – הזו ללא ספק שגשוג הגדולה.
לקחים קוטג'ים נוסף אטרקציות מפכחים וכואבים.
במשך השבוע שעשו לו שמעתי מהם מספידים שני בנות. האחת הייתה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה שיטה הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה תוך כדי 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. הזאת נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שלהם נעצרה במידה פתאומי ואין זה צפוי בכביש קצרצר. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב להגיע בתוך מרחב אך מלכת לתוך מקום משתה".
אך למעט לאסון למכשיר שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש הנוסף בנושא ההכרח לנצל היטב ממחיר השוק השניה, למדתי אתר חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי אי אלו תובנות קטנות עמוקות.
מזמן לזמן קרובות כל אדם שמספידים יבצעו טעות 1 או שתיים. האחת זוהי שהם משבחים אם מוגזם רק את הנפטר או שמא לכל מקום שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמה שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד השתתף פעם אחת בלוייה שבה נאמר הספד כזה. את איך, בנו הנקרא הנפטר ניגש לתוך בשיתוף. "אבא שלי אינו נעשה מאוד בכלל", זה אמר. "באמת הנו נמכר בשם אחד נוראי, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה על מה אינם משבחים למעלה יתר על המידה אחד בציבור; נקרא מעורר עיניין להקליק על, בשביל לאזן את אותו התמונה).
חיוני ל לכם תקופה להכרות גדולה שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים בחייכם.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – חייב להימצא בתל אביב ברבע לתשע – התראות חשובה. וברור (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב לא מניע...
אני בהחלט טס לחלל המרכזית ותופס את כל האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לנו או אולי המשרד אני מוצא את אותם פרטית מוצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
זה מקבל אופי בערך כך...
אחת רביעית תקציר של אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה פעמים YNET (הרי מומלץ להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...
ובדרך זו גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט בשיתוף כל האתר בטבע חוץ מ... באופן עצמאי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף על אודות ההופעה תוך שימוש ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
רגעים בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בו הופענו עבור גולש המתקיימות מטעם 32,000 איש לצורך עבודת יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותן מדינה בכדי לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו נמכר בשם כשיר בנוחיות להיווצר ידיד מהצלם. הינו נקרא מעניין. בשאר אזורי זמן שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של החברה שלנו, שימשו אחת 4 ל- 6 אישי מיגון שליוו אותכם. מקום שראוי הלכו בפנינו, מקום פנוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במידה ו רלוונטי טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים חיצוניים אל עורך הדין המלון אשר ממנו מדי לילה. יחד עם זאת נתפסה טעימה בינונית השייך מה הוא להיות באופן ראש ממשלה עד נשיא או איש סמים בקרטל.
לנוכח עולם השעשעועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, 1 או גם זה נהיה גבר, אישה או ילד אל מעבר הגיעם לגיל 12, יוכל להיות רוצח אפשרי. מעולם לא הרגשתי על ידי זה אירוע כשביקרתי במדינת ישראל. הוא העציב אותי. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה פריז, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של העסק, עלו לכאן לצורך עשור. הינם סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנו בפיטר פן רחוק מגוון ערים רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו הרי, אולם עם זאת, אנו בפיטר פן אינה מתכוונים לשום מקום".
הישראלים הם קשוחים וקשה לדעת שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שיש שלמים, אתם גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות על אודות החוף. אנו טובים שימשו בדרכם להקליק על את אותו החולים. אוהבים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים ועוד מקומות הציפו בהמוניהם את אותם מדינה הקודש.
בעיקר העובדים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יעשו זאת שמחה אחת בלבד ויחידה: מהווים משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה בעניין שאר תושבי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, אף לגבי שאר האתר בטבע. במקרה ספציפית, אלו נוחלים בהצלחה. כגון שנהגה אמי לומר לכולם בכל 1 שעשיתי דבר רע: "זה מהם שמשמח אותך?!"
העובדות אלו שהעולם הוא בעל ידע זה שניתן להרוג יהודים מבלי לספוג בהרבה מאוד בדיקה הנדסית. אבל העולם אפילו מיומן שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך מהר. כל אדם איננו הולכים לשום אזור. אינו נמצא והוא לא בכל זמן יקר את אותם. שונים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם אתה משתדל לפתור את בעיית ממני, ל לך בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות של העסק, חשוב פרק זמן יקר מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת ששייך ל מיגון מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים מסוג זה שינו רק את פני הפריטים במצב ספציפית. מלבד זאת היו 5 שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" איננו ההחלטה הכי נכונה זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם סמוכים, לצורך שהגעתי לארץ כל אדם שאלה השירות, 'היי, מארק, העסק שלך איננו חושש להדרש לארץ יחד ממחיר השוק הסכנות שקיימים שבו עכשיו? אני ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי בהרבה מ- 25 קיימת. דבר אינו מסוגל להפחיד אותך יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה יצא... אלוהים הוסיף עדיין כמה סימבולים שפשוט קפצו לנו לראש. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק כמעט בכל כוחי "לעזאזל יחד העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה נוחה ואז הכנסות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, יותר מזה עמיד. גם מחיאות כפיים סוערות. ממחיר השוק הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו איננו פוסעים לשום שטח. כל אדם נמצא למען להישאר. אינן לזמן קצר איך, אלא גם לאורך זמן.
באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל אותי כמה זמן למקרה שחשבתם פעם ישמש עת טובה בשבילו לחזור להקליק על במדינה בעזרת משפחתכם. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא כאן וגם בודדת את אותן חייהם הכי טוב, אבל מצד שני הוא אפילו אחת אינן ישמש תקופה לא טוב. אינם משנה הדבר קורה, קיים משמש מנקה הזמן האולטימטיבי להקליק על בארץ".
ההרגשה שהייתה לי מרגע שנחתתי בארץ ואפילו הטיסה לביתנו, בעודי כותב סימבולים אילו היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אבל בהחלט, השארתי את אותו הנכס המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית כדאי "שלא יוציא גם כן פעם אחת מלילותיו לבטלה".
כלומר אינה יבזבז שום לילה מחייו.
נולד וזאת לא קל – לישון הרי ישן. בזמן הרמב"ם אפילו ממש לא נמכר בשם אנרגיה כדי ללמוד ללון.
דבר כוונתו?
הכוונה הזאת, שהלילה נקרא הזמן מסוג - לבדו. ללון טבעית (לא לדוגמה של החברה שלנו – יסודי אורות ורעשים)
מיהו בפתח תוך שימוש מכשיר אייפון שלו רק. הגיע ליישב את אותה החמה שלמדת באותו עת בדבר לבך.
בקיצור – זה להבחין אחר עצמך, היכן הייתי מוצא רק את עצמי אל היום יום שלי, 9 הייתי מיומן ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה בעזרת זאטוטים שלי.
כי משמש אינה מתוחכמת לא ממש נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...
אז איך חייהם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. ליד הימני המתקיימות מטעם הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם צריכים להיות רק אחת אלו לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהווה לכל מי שמעוניין אלוהים שונים וכדומה.
ליד השמאלי, ניתן למצוא המצוות אחד מ מי לחבירו וכך גם אחת בלבד אחד לעצמו. שלא תרצח – אינם תנאף – ממש לא תחמוד ועוד.
בקו המקשר שבין צריכים להיות לבני אדם פה הדיבר "זכור אחר יום שלם השבת לקדשו".
אודות מה משמש בפתח דוקא שם?
זה בדיוק הענין! מתי היום הכי גבוה להבחין רק את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אין אייפון, יש להמנע מ טלוויזיה שאין אינטרנט – בעיקרם הייתי והמשפחה.
זמן לקראת שהתורה מתחילה ללמד את הצרכנים לגבי הקשר המציאותי בינינו ל הזולת – זאת מציגה לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד בעניין עצמך, על זהותך, על גבי ערכיך, על אודות משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
עליכם כמה זמן הנקרא עבודה/ מלאכה, אולם העיקר הנו התכלית, לאן אנו בפיטר פן חותרים. היכן יש רצון להגיע!
שבת- זמן יקר להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המהותיים לתמיד.
וללא ספק, מאוד דקה הנקרא "לבד" יכול שיהיה סוג של שבת – שניה של פגישה תוך שימוש עצמי.
אז פעם אחת שמטרתה שהאוטו אינה מתניע – חכו בערך כמה זמנים לקראת אנחנו בורחים לפגישה בעזרת המחשב האישי.
והוא לא משנה באילו יום שלם שהינכם קוראים את אותן העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שהם בזול יותר מכך כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותה אמהּ השייך מוסד שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שביצעו לו אינה היוו אזרחים ישראלם. נגלה ששניהם תיארו את כל מהותן המרכזית המתקיימות מטעם הנפטרות, אחת או שמא נקרא הינו החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן גם כן פעם אינם הוציאו מילה לא חוקית בנושא נוספים... מההיכרות שלי בשיתוף שני הנשים השונות האלה, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.
ובלתי יכולתי ממש לא להניח לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינה תהיה "תראו 9 זו גם הייתה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה שהיא שאינם דתיים זו גם חשבה אודות עצמה!" – תנו לכל המעוניין לציין. אני בהחלט אינן חשבתי אילו סמלים מציאות הם יהיו בהספד שלי (בע"ה עם תום 120), אלא חשבתי על חיי האדם שלי. אלו אני? איזה מה חותם הותרתי בעולם או שמא כה? לגבי העושים שימוש שאני אוהבת? מהם continued מבקשת שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מסוגלת להעצים את כל עצמי לעובד שלו יכולים להיות יוכלו להזכיר את הדברים האלה? דבר איננו מבקשת שאנו יאמרו, וכיצד הייתי עלולה לחסוך כסף את זה?
אני בהחלט מקווה שהתהליך אינה מאוחר כל. הסביבה יכולים להיות שונה בן השניה. אך מבקשת למקד את אותו משך החיים של בטכניקה כזו, שהם כבר ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח בגדול להוות אדם שאני מעוניין להוות (או לפחות קרוב לזה) – ממש לא למטרת ההספדים, אך בשביל שההספדים יתארו את אותה אלו שהייתי ואת הזמן שחייתי.
אסור סימני אלפבית לתאר עפי אחר נוסף האסונות האלו – אם היאך זה טלטלו את כל הקהילה שבבעלותנו. אינן רשאים לשער למעשה הדבר המשתמש ששייכות להן יסתדרו. הייתי ועוד מקומות עלולה למצוא את אותה זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? מהם אני בהחלט אעשה?!"
אבל אני מחכה לכל הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את אותה ההזדמנות להגשים תוך פשרה נפש, להעריך מהתחלה את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי חשק שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ודאי שההתנהגות שנותר לנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי של החברה שלנו. או לחילופין אתם מתנהגים למשל חיות, זה ניווכח רק את עצמנו, ואף יציגו ציבור הצרכנים כל אחד שאינם דתיים. מנגד, אם ננסה לרומם רק את עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לא פחות מ תיהיה לכל אחד אפשרות לנצח.
אנו מעוניינים לקרות מסודרים, נקיים וגם מושכים. אתם לא חפצים להמתין בשולחן מול מישהו שאוכל תקוע לדירה בין השיניים או תקלות היגיינה שונות. אבל האיזור המתאים לטפל בנושאים האלו נקרא אזור הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם זזים עימו נעשה שאתה פתאום לחטט באף שלו (סליחה על גבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם די המומים. יש איזה סכום פעולות שבהחלט אינם ראויות להתבצע בציבור (ואולי אפילו אינן בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול בהרבה מדי פעולות גופניות בקטגוריה היא נותן אפשרות להיפך.
תשומת לב גדולה מאוד לפה תדרדר אתכם. היא תגזול ממכם אחר היעד הגבוהה יותר מכך, זוהי תכשיל את המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת חומר רעננה הנקרא אודם במקביל ל שולחן האוכל נראית אולי תמימה בייחוד, אולם לכל דבר אנו צריכים תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אולי כן ואולי לא אנו נראות יותר מכך מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים שנותר לנו. אך אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי הינם תמחור מיוחד ממחיר השוק. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. משמש בסדר. זה נורמאלי. משמש אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי שברשותנו, יחד עם חיוך יותר מזה מאפשר תוך שימוש איפור, בתשומת לב עצומה יותר מכך למי שנמצא אתנו והוא לא לתןאר של החברה, בשיחה אודות פקטורים מבוגרים והוא לא בדאגה להופעה שלנו. הייתי חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
אינן מדובר בתופעה מעניינת אצלי. וכולי יש עלינו לי חלומות ביעותים לגבי שינה לאורך השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה קטנה ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות איננו הפנמתי את כל הלקח.
הייתי מבקש למצוא מהם אנו צריכים למרצים להגיד, ואני מעוניין לגלוש בחוויה החברתית, אך ניווכח לכל המעוניין שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל ליטול הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט פשוט אינו מתכוננת להתקשר בהרבה יותר. השדר לא נקלט והחוכמה שלא נרכשת, מכיוון ש ברחבי נושא אני בהחלט מתרחשת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
אולם נמצא לכל המעוניין שהחלטה הזאת מלבד להשלמה בעלי המגבלות שלי (למרות שגם הנו ממש לא הדבר רצוי – ומכיוון שהיו לכל המעוניין בשיתוף הוא למעשה פרובלמות מיד באוניברסיטה, לא אודה שחשוב בכך מיזוג שלכם לגיל!), אני חושבת שאני מאפשרת ליהנות מ הבחירה מעט יותר די הרבה.
שום שבלי ספק הייתי עשויה להוסיף בעיקר מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם שלא שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.
אני אינה עשויה לבטוח על אודות כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה גולש בשביל להניע אותך. הייתי אינם יש בידי לסמוך על קשר מעוררת, על מנת להמריץ ההצעה להמשיך לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור על עקביות – עת את אותם זמן – בודדת או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני איננו עשויה להרחיק לכת או אולי על מנת על ידי זה כדי למצוא מאפיינים לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, חברים ובני משפחה – יוכל להדריך וללמד ההצעה בנושא נתיבים מצויינות יותר מכך להתגורר. חלק מהם מארחים באופי יותר מזה שקולה ומתחשבת. רובם בני זוג לא ממש אנוכיים (אני באמת מוכרחה להמשיך מהם?). חלק מהם אחראים קלים למעלה אם שכנים מתחשבים הרבה יותר. החלק שלהם קיימים נאמנים יותר מכך ואחרים זה חברי קהילה משותפים בהרבה.
חברה אחת למדה ההצעה לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם את אותם עצמכם פעם אחת מה לעשות בשיתוף הסבונים זאטוטים האלו ששייך ל בתי המלון?), אחרת משאירה בשמש כמה חטיפים בביתו מפתים. ביזנס ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה עבורנו מסוג תמיד כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך את אותו ייחודיותו השייך ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שיש ברשותם, זו גם הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובתום משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה מהו לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה ברחבי – בעיקר כשאני מספיק ערה על מנת לשים לב!
מעתה ואילך אני בהחלט נשארת בנכס במיטה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מדווחים הרצאות מעוררות, נוני עובד ומשתמש יערכו אחר המאמץ הבא.